חיוב אב שהורשע בבצוע עבירות מין קשות במשפחה, לפצות את בתו - בה בצע המעשים, וכן את אמה ואחותה בסך כולל של 1,610,000 ש"ח

1.         פלונית ופלוני, שניהם ילידי ......, נישאו ב...82...  ...היא יהודיה והוא מבני העדה ..... הנוצרית...

לשניים נולדו 2 בנות, א', ילידת ....81 (להלן: " א'"), כיום כבת 27.5 וה' ילידת .....84, כיום כבת 25 (להלן: " ה'" או " האחות").

2.         במהלך שנת 1995, אז הייתה הבת א' בסמוך ליום הולדתה ה-14, חשפה זו לראשונה, בפני עובדת סוציאלית, כי אביה, פלוני (להלן: " האב" או "הנתבע"), אנס אותה פעמים רבות וביצע בה מעשים מגונים. מסיפורה של א' בפני העובדת הסוציאלית וכן מחקירתה מאוחר יותר במשטרה נתגלה כי המעשים החלו עוד בהיותה בת 9.5-10, תחילה במעשים מגונים ולאחר מכן במעשי אינוס ובעילה וזאת תוך ניצול העדרותן של פלונית (להלן: " האם" או " התובעת") ואחותה הקטנה או בשעות השינה בהן נכנס למיטתה של הבת א' כאשר אחותה ישנה בסמוך (!).

3.        בהודעתה של א' מיום 15.11.95 ענתה א' לשאלה מדוע החליטה לספר במועד ההוא:

"יש לי שתי סיבות" אחת שזה קורה כבר הרבה זמן ולא יכולתי שזה יישאר אצלי והרגשתי שאני רוצה לספר על זה למישהו ואז הלכתי ל... היא עו"ס בנערה במצוקה ..ואז הלכתי לשם עם אמא שלי בקשר לזה שאבא שלי לא נותן לי להפגש ולבלות עם החברות שלי... והסיבה השנייה זה שלפני כמה זמן קראתי כתבה .. והיה כתוב שם שבד"כ אבא שמקיים יחסי מין עם הבת שלו אח"כ עושה את זה גם לאחות הקטנה. ואז פחדתי שאבא שלי יעשה אותו דבר לאחותי הקטנה והחלטתי לספר...".

 4.                                האב נעצר ביום מתן הודעתה במשטרה.

מאוחר יותר הוגש כנגדו כתב אישום והוא הורשע פה אחד, בפסק דין מחודש 12/96,  בביצוע עבירת אינוס במשפחה, מעשים מגונים במשפחה ובעבירה של התעללות בקטין.

            ערעורו של הנתבע בגין פסק דין זה נדחה ופסה"ד הפך חלוט.

5.         ביום 13.6.07 ניתנה החלטה בבימ"ש זה כי:

"לא הונחה תשתית אשר תצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור ההרשעה בפלילים; לא שוכנעתי כי השענות על פס"ד חלוט המרשיע את הנתבע, פס"ד אשר ניתן לאחר הליך משפטי ארוך וממצה יש בה כדי לקפח את הנתבע בהגנתו ו/או לגרום לו לעיוות דין, כמשמעותו בסע' 42ג' לפקודת הראיות...".

אשר על כן, כל הממצאים העובדתיים המופיעים בהכרעת הדין בהליך הפלילי אומצו בפסק דין זה, כחלק מן הרקע העובדתי המקדים.

6.         כך סיכם זאת השופט (בדימוס) קליינברגר בפסק הדין המרשיע (ת.פ. 229/95):

"בראיות המהימנות עלינו מצויה תשתית איתנה לביסוס ממצאים שיפורטו להלן:

א.         הנאשם בלטפו חלקי גופה של המתלוננת, בנוגעו במקומות אינטימיים בגופה

ובנשקו אותה בחזה ובצווארה, עשה זאת לצורך סיפוק ייצרו המיני. מעשים אלה הם מעשים מגונים.

ב.         הנאשם בעל את המתלוננת בקיימו עמה יחסי מין והחדירו את אצבעותיו לתוך איבר מינה שלא בהסכמתה החופשית, ובעשותו כל זאת תוך ניצול מרותו כאביה יצר מצב שמנע ממנה התנגדות אקטיבית.

ג.          מעשיו הנ"ל של הנאשם בוצעו במתלוננת לאורך פרק זמן ממושך ובטרם מלאו

לה 14 שנה והם מהווים התעללות בקטין...

אשר על כן יש להרשיע את הנאשם בעבירת אינוס במשפחה לפי סע' 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977, בעבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 351(ג)(2) ובעבירה של התעללות בקטין לפי סע' 368(ג) לחוק הנ"ל..."(הדגשה בקו אינה במקור).